ג
בְּאֶרֶץ אַהֲבָתִי הָאֶבְיוֹנָה
אֲפִלּוּ הַיָּרֵחַ בַּשָּׁמַיִם
עוֹמֵד כְּעָנִי בַּפֶּתַח
כָּפוּף וְרָהוּי וְחִוֵּר.
וְעָבִים קְרוּעוֹת וּבְלוּיוֹת
בָּאוֹת מִכְּנַף הַשָּׁמַיִם,
חוֹפְזוֹת חֲסוּדוֹת וּצְנוּעוֹת
לְכַסּוֹת חֶרְפָּתוֹ הַדַּלָּה.
בַּבֹּקֶר עוֹלָה הַחַמָּה
צְהֻבָּה כְּעֵין הַשַּׁלֶּכֶת
וּבְרֹאשׁ הַסִּמְטָה מֻטָּל
תַּרְנְגֹּל־הַזָּהָב שָׁחוּט.
3
In my beloved country the barren
Even the moon in the sky
Stands as a beggar at the entrance
Hunched over and wary and pale.
And torn and weathered clouds
Arrive from the wing of the sky,
Springing demure and modest
To coat its impecunious shame.
In the morning the halo rises
Yellow as the eye of a wood
And prostrate at the neck of the alley
the rooster of gold, destroyed.
Powered by Froala Editor
